<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער חמישי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
בבית חתנים אחר ארבע ברכות של ברכת המזון, מברכין ברכת חתנים בכל סעודה וסעודה שאוכלין שם. ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים. ועד כמה מברכין אותה, אם היה בחור שנשא אלמנה, מברכין אותה כל שבעה ואין צריך לומר אם נשא בתולה. ואלמון שנשא אלמנה, אין מברכין אותה אלא יום אחד, ואם נשא בתולה מברכין אותה כל שבעה. שאין נותנין לבתולה פחות משבעה לעולם לשמחה ולברכה. נוסח הברכה בא"י אמ"ה בפה"ג. בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו. בא"י אמ"ה יוצר האדם. בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד בא"י יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה. בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום ורעות מהרה י"י אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חופות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה.
אמרו מקצת המפרשים ז"ל שצריך להביא כוס אחר לברך עליו שבע ברכות אלו, ולא יברכם על כוס של ברכת המזון. מפני שאמרו בפרק ערבי פסחים [ק"ב ע"ב] שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, וכן מפורש במסכת סופרים [פי"ט הי"א]. ועכשיו נהגו לברכן על כוס של ברכת המזון. וכתב הרב בעל העטור ז"ל שיפה הם עושין, ולא אמרו שם שאין אומרין שתי קדושות על כוס אחד אלא במי שאוכל בערב שבת וקדש עליו היום, שאין לו לברך ברכת המזון והקדוש בכוס אחד, לפי שברכת מזון הוא לגמר אכילה והקידוש להתחלת אכילה, ולפיכך הם שתי קדושות וצריכות שתי כוסות, אבל בכאן ברכת חתנים וברכת המזון הכל בגמר סעודה הם נאמרים וכקדושה אחת הן ולפיכך בכוס אחד די לו. למה זה דומה ליום טוב אחר השבת שמברכין אחר השבת יקנה"ז ואומרין על כוס אחד הבדלה וקידוש, לפי ששניהם על ענין אחד הם באים, יציאת שבת והכנסת יום טוב.
שבע ברכות אלו אין מברכין אותם אלא בעשרה וחתנים מן המנין, ולמדו כן בגמרא מדכתיב ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר וגו'. ואם אין שם עשרה, אומרין שהשמחה במעונו ואשר ברא וגו'. הלך החתן לאכול בבית אחר בתוך שבעת ימי המשתה, אין מברכין שם ברכות אלו, לפי שלא נתקנו אלא מחמת השמחה שמשמחין החתן והכלה, ושמחה זו אינה אלא בחופה, וכמו שאמרו במסכת סוכה [כ"ה ע"ב] אין שמחה אלא בחופה. ברכת אשר ברא אף היא בכלל ברכת חתנים, ואין מברכין אותה אלא כל שבעה ובחופה. וכתב הרב ר' יונה ז"ל שאע"פ שהיא מכלל הברכות האחרות, מכל מקום אינה צריכה עשרה, שאין ברכת חתנים צריכה עשרה אלא כשהוא אומרן כלן ביחד, אבל אשר ברא שמברכין אותה בפני עצמה, אינה צריכה עשרה.
<h2>דף ח.</h2>
אין מברכין שבע ברכות אלו אלא כשבאו לשם פנים חדשות. לא באו לשם פנים חדשות, מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. ודעת רבינו שלמה ז"ל. שפנים חדשות הוא כגון שלא היה שם אתמול, ואע"פ שהיה שם בשאר ימות המשתה מברכין בשבילו שבע ברכות אלו. ואחרים פירשו שפנים חדשות אינן אלא כשלא נכנס לשם כלל כל ימי המשתה. יש מפרשים ז"ל שאומרים שאין מברכין ברכות אלו אלא כשפנים חדשות אוכלים שם, ואיננו נכון אלא כל זמן שהם מתאספים לשמח את החתן ואת הכלה מברכין אותן ואפילו שלא בשעת אכילה. וכן מפורש במסכת סופרים [פי"ט הי"א]. ועכשיו נהגו שלא לברכן אלא בשעת אכילה כשמתקבצים שם לשמח החתן והכלה, ואע"פ שאין הפנים החדשות אוכלין שם. כתוב בתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל שבשבת מברכין ברכה זו, אע"פ שלא באו לשם פנים חדשות, לפי שהשבת עצמו הוא פנים חדשות. כמו שאמרו במדרש תלים, כיון שנכנס שבת אומר הקב"ה למלאכי השרת, אמרו לפני שירה, שפנים חדשות באו לכאן. עוד כתבו הם ז"ל שהיום שבאו לשם פנים חדשות בלילה או בבקר, כל אותו היום כולו מברכין בשבילן ברכות אלו, שכל אותו היום פנים חדשות הם עד למחר, ובלבד שיהיו שם בשעת הברכות.
ושהשמחה במעונו אינה מכלל ברכת חתנים, שהרי מברכין אותה בשלשה וחוץ לחופה. תדע שאינה מכלל ברכת חתנים, שהרי מברכין אותה לאחר החופה וקודם לכן, וכמו שיתבאר לפנינו בג"ה. בד"א שאומרין שהשמחה במעונו בשלשה, בזמן שהם קרואין מחמת הנשואין, אבל חתן הסועד עם אנשי ביתו אינו אומר שהשמחה במעונו. וכן כתבו המפרשים ז"ל, ולמדו כן ממה שאמרו בגמרא ואי לא אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו, למדנו שצריך שהשלשה קרויין מחמת שמחה. נמצאת למד שאין מברכין שבע ברכות כלן אלא בארבעה דברים, בעשרה ובחופה וכל שבעה ופנים חדשות. ואשר ברא מברכין אותה ואע"פ שאין שם עשרה, אבל אין מברכין אותה אלא כל שבעה וחופה. ושהשמחה במעונו מברכין אותה, ואע"פ שאין שם פנים חדשות, ולא עשרה, ואפילו חוץ לחופה. ומברכין אותה קודם לנשואין משעה שיתעסקו בצורכי סעודת הנשואין, משעה שנותנין השעורים בעריבה להטיל שכר לשתות בתוך ימי הנשואין. ואחר הנשואין כל שלשים יום, אם יש שם קרואים מברכין אותה, ואפילו לא אמר לאלו "בואו מחמת הנשואין". ואם אמר להם "בואו מחמת הנשואין", מברכין אותה עד שנים עשר חדש, דזמן שמחה היא שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת.
